קונפליקטים הם כנראה חלק בלתי נמנע מחיינו. למרות הבנתנו שלקונפליקטים מחיר כבד בחיינו אנו מתקשים לנהל את הקונפליקט בתבונה ולא אחת פוגעים בעצמנו, בצד שמנגד או בצדדים עקיפים לקונפליקט.
"מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר" (יהודה עמיחי). קונפליקטים הם כנראה חלק בלתי נמנע מחיינו. למרות הבנתנו שלקונפליקטים מחיר כבד בחיינו אנו מתקשים לנהל את הקונפליקט בתבונה ולא אחת פוגעים בעצמנו, בצד שמנגד או בצדדים עקיפים לקונפליקט. במהלך השנה החולפת התבקשתי להרצות בנושא ניהול קונפליקטים וגישור בפני תלמידים. ניסיתי להעביר את המסר כי אפשר לריב ולהישאר חברים. כדוגמא מוחשית סיפרתי לילדים על המקרה הבא: אב הגיע הביתה וראה את שני בניו רבים על תפוז. הבן האחד צועק "התפוז שלי", הבן השני צועק: "התפוז שלי". כדי להיות הוגן החליט האב לחלק את התפוז לשני חצאים. אך הבנים לא היו מרוצים כלל. האב לא הבין מדוע, הוא חשב שעשה את הדבר המתבקש. האב שאל את בניו לפשר העניין. הבן הראשון אמר לאביו כי רצה לסחוט את תוכן התפוז ולהכין מיץ תפוזים. הבן השני אמר לאביו כי רצה את קליפת התפוז כדי להכין סוכריות תפוז. האב הבין כי היה עליו לשאול את בניו, קודם להחלטתו, מה חשוב לכל אחד מהם? באמצעות שאלה זו יכול היה האב להבין מהם הצרכים האמיתיים של כל אחד מבניו. על האב היה לגשר ולסייע לבניו לעבור מביטוי של רצונותיהם כעמדות "התפוז שלי" לביטוי של צרכים וניסוחם בבהירות "אני רוצה להכין מיץ/סוכריות" ובכך לחשוף את שורש המחלוקת. זהו לב הגישור, מעבר מעמדה מבוצרת לעמדה משתפת המובילה לבירור הצרכים החשובים לכל צד בדרך למציאת פתרונות מעשיים וסיום הקונפליקט.