גירושין מאוחרים

בני הזוג בשנות ה-60 לחייהם נכנסו למשרדי בהססנות. הם הגיעו אליי בעקבות בקשתו של בנם בן ה-30, שהכיר את נושא הגישור לגירושין.

בני הזוג בשנות ה-60 לחייהם נכנסו למשרדי בהססנות. הם הגיעו אליי בעקבות בקשתו של בנם בן ה-30, שהכיר את נושא הגישור לגירושין. הבן ביקש מהוריו להימנע מהליכים משפטיים והעמקת הקרע ביניהם מתוך מחשבה כי הדבר ישפיע על המשפחה המורחבת כולה. אמנם לא היו ביניהם מאבקים על משמורת ילדים ודמי מזונות אבל היו עדיין רכוש, כסף וחששות רבים מהלא נודע: התחלות חדשות בגיל מאוחר ומחשבות על הזדקנות בנפרד בניגוד לתקוותם מיום נישואיהם להזדקן יחד. במפגש הראשון הציגו בני הזוג את הסיבות שהובילו לרצונם להתגרש. במפגש הבא כבר הצהירה האישה שלא תוותר "אפילו לא על שקל אחד ממה שמגיע לה...". במקביל הצהיר הבעל כי "לא יסכים שהאישה תישאר להתגורר בביתם המשותף, אפילו לא ליום אחד אחרי הגירושין...".

בשיחה נפרדת עם האישה הבנתי כי היא חוששת מאד לעתידה הכלכלי ולכן היא מבקשת חלוקת נכסים וכספים בצורה שווה ע"פ החוק. בשיחתי הנפרדת עם הבעל הבנתי כי חשוב לו מאד שלא להיראות בעיני מכריו כזה שוויתר על הבית "לא מוכן להיות הפראייר התורן...". הדרך לפתרון נסללה: האישה הבינה מה חשוב לבעל ולכן הציעה שהבית יימכר. הבעל מצדו הסכים לשלם לאישה את חלקה מקרנות הפנסיה שלו במעמד המכירה תוך הסכמה כי יישמרו לו זכויותיו בקרנות הפנסיה באופן בלעדי. בני הזוג לא יצאו ממשרדי מחובקים אך כן יצאו בתחושה של שביעות רצון מההישגים אליהם הגיעו במשותף. האישה סיכמה את הגישור בתיאור מושלם של "שוקולד מריר". שוקולד כי הגירושין בגישור ולפחות נמנעו ממלחמות אך מריר מפני שאלו עדיין גירושין וככל גירושין אף פעם אינם קלים.